מהתעלמות לפיצוי מלא: הפגיעה שנראתה שולית והסתיימה ב־30% נכות
איחור בפנייה לטיפול, קשיים בירוקרטיים ורופא מחמיר לא עצרו את המאבק – ליווי מקצועי והתמדה הובילו להכרה בנכות צמיתה והגדלת הזכויות עד למקסימום האפשרי
הלקוח, בעל שליטה בחברה ובעל אחריות רבה במסגרת תפקידו, נפגע במהלך עבודתו. בתחילה בחר שלא לייחס לפגיעה חשיבות מיוחדת, מתוך מחשבה שמדובר באירוע חולף שיחלוף מעצמו. אלא שכעבור מספר ימים החלו הכאבים להחמיר, והוא הבין כי מדובר בפגיעה משמעותית המשפיעה לא רק על תפקודו בעבודה אלא גם על שגרת חייו מחוץ לה.
כאשר החליט לפנות לקבלת טיפול רפואי, הגיע לחדר המיון בבית החולים. לאחר המתנה ממושכת ומתסכלת, עזב את המקום מבלי לקבל טיפול. החלטה זו, שהתבססה על עומס רגעי ועל תחושת תסכול, התבררה בהמשך כגורם שהקשה עליו בהוכחת הקשר בין הפגיעה לבין עבודתו.
מצבו הרפואי הלך והחמיר, והוא נאלץ לשוב למיון בשנית. הפעם מצבו כבר דרש התייחסות מיידית – הוא אושפז, עבר ניתוח, והחל בתהליך החלמה ממושך. רק לאחר כשבועיים, כאשר התמונה הרפואית התבהרה, פנה למשרד עורכי דין גרינברג על מנת לבחון את זכויותיו מול הביטוח הלאומי.
כבר בתחילת הדרך התברר כי התיק אינו פשוט. הביטוח הלאומי הערים קשיים רבים, בעיקר בשל העובדה שהלקוח לא פונה מיד לאחר הפגיעה לקבלת טיפול רפואי. בנוסף, נדרש להמציא מסמכים, עדויות ואישורים שונים – דרישות שהובילו לסבך בירוקרטי מורכב ולעיכובים משמעותיים בטיפול בתביעה.
למרות הקשיים, משרד עורכי דין גרינברג נרתם למלאכה ולא ויתר. המשרד ליווה את הלקוח צעד אחר צעד, סייע לו לאסוף את כל החומרים הנדרשים, הכווין אותו בהתנהלות מול הגורמים השונים, ופעל בנחישות מול פקיד התביעות כדי להבטיח שהתביעה תיבחן באופן ענייני ומקצועי.
בהמשך זומן הלקוח לוועדה רפואית, שם נבדק על ידי רופא-פוסק מחמיר במיוחד. על אף חומרת הפגיעה והשלכותיה, נקבעו לו 20% נכות זמנית בלבד למשך שנה. גם בשלב זה לא הסתיים המאבק. המשרד המשיך ללוות את הלקוח לאורך כל תקופת הנכות הזמנית – בייעוץ שוטף, בהכוונה רפואית, ובהפניה לאיסוף מסמכים רפואיים מדויקים שיתמכו במצבו ובהשפעת הפגיעה על כושר עבודתו.
עם סיום תקופת הנכות הזמנית, זומן הלקוח לוועדה רפואית נוספת. ההליך כלל שתי ישיבות, ביניהן נדרשה השלמת חומר רפואי נוסף – שלב קריטי שבו הליווי המקצועי וההיערכות המוקדמת עשו את ההבדל. לבסוף, בוועדה המסכמת, הוכרה פגיעתו ונקבעה לו נכות צמיתה.
המשרד לא הסתפק בכך, ופעל להגדלת שיעור הנכות בהתאם לתקנות, תוך הדגשת הפגיעה בכושר ההשתכרות והשלכותיה ארוכות הטווח. בסיום ההליך, ולאחר מאבק מתמשך ומדויק, קבעה הוועדה הרפואית המסכמת ללקוח נכות צמיתה בשיעור של 30%.
המקרה ממחיש כיצד פגיעה שנראתה בתחילה שולית, לצד החלטות רגעיות ועיכובים בטיפול, עלולה להוביל למאבק מורכב מול הרשויות. עם זאת, הוא גם מדגיש את החשיבות של ליווי מקצועי, התמדה וניהול נכון של ההליך – גורמים שיכולים להוביל בסופו של דבר למיצוי מלא של הזכויות.